פמיניזם ותורה

במאמר הקודם, עדיין בסדרת הפרקים על יחס היהדות לנשים, הארכנו לדון בנושא הבדלי האופי בין נשים לגברים והשוני שנולד מהבדלים אלה (לענ"ד) לגבי פטור נשים וחיוב הגברים במצוות. הטענה המרכזית שהעליתי נגעה לעובדה שמכיוון שיש הבדלים בין נשים לגברים, הבדלים פיזיים, הבדלים באופי והבדלים בשורש הנשמתי, הרי שמהבדלים אלה נובעים גם שינויים במצוות התורה ובדרך החיים התורנית של כל מין.

אולם עדיין ניתן לשאול את השאלה- מאין לנו שהבדלים אלה הם באמת מהותיים? אולי מדובר בהבדלים "הסכמיים", התנהגותיים, שנולדו במשך שנים ארוכות ולמעשה אין בהם ממש? הרי אין להכחיש שיש התפתחות עצומה ביחס של העולם לנשים ושהן היום חיות אחרת לחלוטין מאשר הן חיו בעבר... והאם שינויים אלו לא מלמדים על כך שכל היחס לנשים בעולם הוא תוצאה של "הסכמים" מעוותים בין המין השולט למין הנשלט (בעבר)? הסכמים ההולכים ונעלמים ככל שהעולם סביבנו מתקדם?
ובאמת, כאשר אנו בוחנים את מצב היחס בין נשים לגברים בעולם בו אנו חיים היום אנו מוצאים שנשים משתלבות, יותר ויותר, בתחומים חדשים, פורצות לעצמן דרך למוקדי הכוח של העולם ומאבדות את המעמד המשני שהיה להן בעבר... האם לא הגיע הזמן ששינוי זה יגרום לשינוי מחשבתי על עצם ההבדלים בין נשים לגברים? אולי בעצם אין הבדל באופי, שני המינים יכולים לעשות את אותם הדברים באותה צורה בדיוק, ורק שנים של דיכוי יצרו את ההבדלים שאנו חושבים שקיימים כיום? האם לא הוכח שהמחשבה על הבדלים אלו בטעות יסודה?

לדעתי, כדי לענות על שאלות אלו יש לחזור לדברים שכתבתי בשיעור הראשון בסדרה על יחס התורה לנשים-
ישנם ללא ספק הרבה עיוותים שנוצרו במשך השנים, וישנם ללא ספק דברים רבים בעולם הזקוקים לתיקון ביחס לנשים. אולם העיקרון שלפיו יש הבדלים בין בני אדם מסוגים שונים ותפקידים אחרים לכל קבוצה- הוא עקרון שאי אפשר להתעלם ממנו. התפקיד הגדול שלנו הוא לנסות ולנקות את התבן מן הבר, לבדוק מהם הדברים הלא חיוביים שהתפתחו ומהם הדברים שיסודם בהררי קודש.
ללא ספק יש מבנה נפש שונה לנשים ולגברים, אנו רואים את זה בכל ההתנהלות של נשים וגברים בחיים, החל מגיל קטן מאוד (כל מי שגידל בנים ובנות יודע שהבדלי האופי מתחילים בגיל אפס) ועד לגילאים מבוגרים הרבה יותר. כל מי שחינך פעם כיתות בנים ובנות יכול להעיד שהאופי של ילדים וילדות שונה מהותית וגם כל מי שעוסק בלחתן זוגות (כמוני...) רואה את ההבדלים בכל פגישה עם החתנים והכלות. מבנה נפש שונה זה, כפי שכבר ציינו בעבר, מלמד על הבדלים עמוקים ואמיתיים בשורש של כל נברא- ואשרינו שזה ככה, כי כך יכול כל אחד ואחת מאיתנו להשלים את השני וליצור הרמוניה אמיתית בקידום העולם .

נוסף על הבעייתיות שבצורה שבה העולם התייחס במשך שנים לנשים, ישנה בעיה מהותית נוספת. מכיוון שהעולם נשלט על ידי גברים במשך שנים ארוכות, הרי שתכונות הנפש הגבריות הפכו להיות גם הם התכונות המובילות. העולם "למד להעריך" את הכוחניות, את השליטה ואת תכונות הנפש הגבריות האחרות, הרבה יותר מאשר את העדינות והרגשנות של הנשים. לאט לאט גם חלחלה התחושה וההכרה שרק כך ניתן להנהיג את העולם (מכיוון שהגברים היו תמיד המנהיגים, הרי שתכונות גבריות שוייכו להנהגה), ושזוהי הדרך להגיע להישגים. הנשים, במאבקן לשוויון, עשו כל שביכולתן לחקות את תכונות הנפש הללו, הן השתדלו להיות גבריות יותר, "עוצמתיות" יותר ולהיות "יותר טובות מהגברים" במגרשם הביתי של הגברים. הדברים הגיעו לעיתים לאבסורדים, כמו בסין ששם בוטלה לחלוטין ההפרדה בעבודה בין גברים לנשים ונשים הועסקו בעבודות קשות מאוד פיזית, עבודות שלא התאימו לרובן. כיום המצב השתנה מעט לטובה, מכיוון שרבות מהנשים הגיעו למסקנה שאין צורך לחקות את הגברים ואת תכונות הנפש שלהם, ושניתן (ואולי אף רצוי במקרים מסויימים) להנהיג את העולם דווקא בעזרת תכונות הנפש המיוחסות לנשים, אולם עדיין קיים בלבול גדול, עד כדי אובדן דרך במקרים קיצוניים- נשים מנסות להיות גברים (להתנהג כמו גברים, לרכוש את תכונות האופי) וגברים מוותרים על תכונות הנפש המיוחדות שלהם ועושים שימוש בתכונות נשיות.

במה דברים אמורים? בעיקר במוסר. העולם היום די הפך את ההתנהגות המוסרית שלו, אם בדרך כלל הנשים היו בעלות תכונות צנועות יותר, רגועות יותר (בתחום המוסרי), הרי שהיום הגבול היטשטש. אולם גם להיפך- במקרים רבים העולם היום עושה שימוש לא נכון בתכונות נפש נשיות במקום שאינו מתאים לכך, כמו היחס לרע בעולם, היחס לטרור, לאויבי האנושות וכדומה... היוצרות התבלבלו עד כדי כך שבמקום שבו צריך להשתמש בכוח וב"אומץ" הגברי, הרי שאנו עושים שימוש ברחמנות והרוך הנשי, ובמקומות שבהן היה ראוי לנהוג בצניעות ובתכונות העדינות הנשית- העולם הופך להיות גברי יותר ויותר.

מהר מאוד אנו משלמים את המחיר. העולם היום הוא ללא ספק מחוספס מידי בדרכי ההנהגה שלו, כשקולן של הנשים אינו נשמע ברמה, ופרוץ מידי כי הנשים ויתרו על צניעותן. ומצד שני הרחמים הגדולים ואופי ההתנהלות הפוליטית כלפי הרע בעולם גורם להתפשטותו והפיכתו לדומיננטי בצורה משמעותית בחיינו.

לגבי דידי יש רק פתרון אמיתי אחד לבעיות שהעלנו- הכרה אמיתי של כל אופי, ניתוח עמוק של הגישות ושל התכונות שבהן צריך לנהוג בכל דבר בעולם וניתוב של כל תחום בחיים בעזרת תכונות הנפש המתאימות לו. הכרה מעמיקה זו מצריכה ניתוק מסויים מהמגבלות שמטילה עלינו ההסתכלות הרגילה, כי (כפי שכתבתנו כבר מספר פעמים) "העולם הזה מבלבל אותנו מאוד" ואנו יכולים לטעות בקלות רבה. בחינה זו מצריכה גם ניתוק מהרגשות שיש לכל אחד מאיתנו וניתוח אובייקטיבי של המציאות. במילים אחרות, כדי לבחון מה באמת תכונות האופי העמוקות של כל מין בעולם- אנחנו צריכים את התורה. התורה מספקת לנו בדיוק את הכלים שציינו, היכרות מעמיקה (שהרי מי שנתן את התורה הוא גם מי שברא את האדם, והוא זה שמכיר אותו בצורה העמוקה ביותר), ראיה אובייקטיבית, והתאמה מירבית של המצוות והמשימות לכל אופי. בעזרת הניתוח של התורה ובעזרת ניתוח המציאות על פי הכלים התורניים אנו יכולים ללמוד בצורה אמיתית מה היכולות הפנימיות של כל נברא ומה המשימות המתאימות לו.
אני לא מתכוון לטעון שמה שצריך זה ל"קבל את מה שהתורה אומרת, כי הכל שם אמת מוחלטת ואקסיומית", אלא כמעט להיפך, אני מציע להשתמש בתורה ובקביעות האקסיומיות שלה ככלי לניתוח המציאות, לחשיבה אוביקטיבית וללימוד אמיתי של מה מתאים או לא מתאים לכל אחד מאיתנו.

בסופו של דבר טמון כאן, לדעתי, גם המתכון לאושר האנושי החמקמק כל כך. השיבה אל הפנימיות האמיתית, החיים על פי הצו האישי שבתוכו של כל אחד מאיתנו טומנים בחובם גם אושר אמיתי של סיפוק עצמי וחיים מלאי הרמוניה. הניסיון הבלתי פוסק של כולנו להיות "מישהו אחר" לחקות את ה"מצליחנים האמיתיים של החיים" גורר את כולנו למירוץ לא בריא שמקלקל את המשימות הנכונות של החיים, את האושר של מי שחי כפי שהוא צריך לחיות וממלא את השאיפות הפנימיות שלו. העולם כבר עוסק בחיפוש כזה שנים מספר, חיפוש של שיבה אל המקור הפנימי של החיים, התאמת החיים להרמוניה של הטבע וכדומה... אולם החיפוש הוא עדיין בקנה מידה אנושי, אנו בוחנים את המציאות בעניים אנושיות ומנסים, על ידי ניסוי וטעייה, ללמוד מה נכון לכל אחד מאיתנו. התורה, או ההסתכלות האלוקית, מספקות לנו מפתח פנימי יותר, עמוק יותר, שלפיו אנו יכולים לסדר את חיינו נכון יותר.

אין לי ספק שהדבר נכון לגבי המין הנשי כיום, כי העולם המודרני גרר את הנשים לפינות רחוקות ולדרכי חיים הסותרות בהכרח את האופי הפנימי שלהן- אולם העיקרון שפרסתי נכון גם לגבי גברים ואפילו לגבי ילדים, הצורך של האדם ללמוד מה באמת מתאים לו ואיך נכון לחיות מבחינתו- וכך להגיע לדרגות גבוהות יותר ולשלמות נפשית עם עצמו.